1. התובעים הגישו תביעה זו נגד הנתבעת, בה ביקשו לחייב אותה לשלם להם פיצוי בסך של 8,000 ש"ח, בשל מסירת מידע כוזב ושגוי ובשל איומיו של אמיר פליזנט (להלן:
"אמיר") לחייב את כרטיס האשראי שברשותו ב-1,000 ש"ח אם יבטלו את השתתפותם בטיול אליו ביקשו לצאת.
לתובעים תלונות נוספות נגד הנתבעת, או נגד נציגיה - תלונות הבאות לידי ביטוי בגוף כתב התביעה.
2. הנתבעת הגישה כתב הגנה בו מבקשת היא לדחות את תביעת התובעים הן משום שהטיול התבצע כמתוכן, הן בשל הסכום המוגזם הנתבע על ידי התובעים והן בשל כך, שלתובעים נמסרו כל הפרטים המהותיים לעניין הטיול והסיורים הכלולים בו.
3. לאחר ששמעתי את טענות התובעת, את טענות נציגת הנתבעת ולאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים שהוגשו לבית המשפט, אני מחליט שדין התביעה להידחות, משום שהתובעים לא יכולים להגיש תביעה על הסכום שתבעו ולהסתפק בהעלאת טענות מטענות שונות, מבלי להוכיח אף טענה מאלו שנטענו בכתב התביעה.
התובעים לא הוכיחו נזק או היעדר הנאה מהטיול או טענות אחרות המובאות על ידם - זאת מן הנימוקים הבאים:
א. התובעים הזמינו טיול מאורגן לסין למשך 8 ימים, שתחילתו ביום 26.10.10 ועד 4.11.10 ושילמו בעד טיול זה סך של 2,399 דולר.
התובעים שהו בטיול זה במשך כל ימי הטיול, אין להם כל תלונות לגבי בית המלון, אין להם תלונות בקשר לטיסות, אין להם תלונות בקשר לתנאי שהותם במלון או במלונות או באשר לאוכל אשר אכלו במהלך כל הטיול ולכן, מה טעם היה להגיש תביעה ע"ס 8,000 ש"ח - סכום המגיע כמעט למלוא הסכום ששילמו התובעים בעד כל הטיול?
תביעה בסכום מוגזם זה, מראה את מגמת התובעים לקבל טיול לסין בחינם, תוך העלאת טענות שכלל לא הוכחו ויש להביע מורת רוח על ניסיון זה לקבל החזר עלות הטיול ולו רק על ידי העלאת טענות מטענות שונות.
ב. התובעים טוענים בכתב התביעה, שנמסר להם מידע כוזב ושגוי על ידי אמיר וכן מלינים על כך, שהוא איים לחייב את כרטיס האשראי שברשותו בסכום של 1,000 ש"ח אם יבטלו את השתתפותם בטיול.
כמו כן, מלינים התובעים על כך, ששילמו סך של 325 ש"ח בעד הוצאת ויזה בעוד שנאמר להם, שעלות הוצאת הויזה היא 250 ש"ח.
ג. באשר לטענות אלו, הובהרו העובדות הבאות:
א) נציגת הנתבעת הגישה לבית המשפט תקליטור ובו שיחות מוקלטות שנערכו בין אמיר ובין התובעים, כאשר הדוברת הראשית שם היא התובעת. (אגב, גם בבית המשפט הייתה התובעת הדומיננטית בניהול המשפט)
כל המאזין לשיחות אלה, לא יכול שלא להתרשם מהסבלנות הרבה שגילה אמיר כלפי התובעים וענה באדיבות לכל שאלה שנשאל.
משיחות אלה עולה גם העובדה, שהתובעים הזמינו הטיול בשיחה טלפונית, תוך כדי נסיעה במכוניתם ונראה לי, עם כל הכבוד לתובעים, הם נחפזו לשמור להם מקום לטיול זה - עוד בטרם ביקרו בפועל במשרד הנתבעת.
התובעת מעידה בבית המשפט על אותה שיחה ומעדותה עולה, שהם - כאילו - רצו נסיעה קצרה או יעד אחר ואילו אמיר האיץ בהם. עוד אומרת התובעת, שהיא אמרה לאמיר לא לחייב את הישראכרט (עמ' 1 לפ', ש' 11- 14).
מאותן שיחות שהוקלטו עולה, שאכן עלו גם אפשרויות ליעדים אחרים, ברם השיחה התנהלה ללא לחץ מצדו של אמיר והוא ניהל השיחה בסובלנות תוך מתן תשובה לכל שאלות התובעים, כאמור לעיל, ומהמשך
הדברים עולה, שאין זה נכון שהתובעת אמרה לא לחייב את הישראכרט, שכן התובע נתן בפירוש את הסכמתו לאמיר לגבות 250 דולר על חשבון ההזמנה.
מהשיחות שהוקלטו ואשר הוגשו לבית המשפט, כלל לא נשמעה בקשה של מי מהתובעים לבטל הטיול ולכן גם לא נשמע כל איום או תגובה של אמיר על תשלום קנס על ביטול הטיול.
ברי לי, כי בהזמנה חפוזה, תוך כדי נסיעה במכונית לא ניתן להתמקד בכל השאלות הדרושות לקבלת אינפורמציה מלאה בקשר לטיול אותו הזמינו התובעים - מה עוד שבמהלך אותה שיחה "גלשה" התובעת לכל מיני שאלות שלא קשורות כלל לטיול זה אלא לטיולים אחרים או להוצאת ויזה, שאינה קשורה לויזה הדרושה לטיול זה, אך משבחרו התובעים כך להזמין - זהו עניינם.